מספר חולי הסוכרת בעולם כיום מוערך בכ- 405 מיליון. מתוכם ההערכה היא שכ-150 מליון משתמשים באינסולין.
האם האינסולין הוא נחלתם של חולי סוכרת סוג 1 בלבד? לצערינו לא רק.
חשוב לומר שגילוי האינסולין הציל חיים רבים של בני אדם שלקו בסוכרת סוג 1. זוהי מחלה שבה יש הרס של תאי בטא בלבלב בתהליך אוטואימוני. אינסולין הוא הורמון שבלעדיו אין חיים.
אך מה קורה במצבי עודף של אינסולין ומדוע זה קורה?
אנחנו חיים בחברת שפע שבה הפיתויים הם רבים. הפחמימות סובבות אותנו והן חלק מחיי החברה והמשפחה שלנו. לפעמים נדמה שהן חלק מהזהות שלנו. לכן אולי הקושי לוותר עליהן.
לחלק מאיתנו (כ-10% מהאוכלוסיה) נטייה גנטית לסוכרת סוג 2 ובעקבות אכילה מופרזת של פחמימות ועליה במשקל תתפתח סוכרת סוג 2.
שנים לפני הופעת הסוכרת מתפתחת עמידות לאינסולין ובעקבותיה רמות גבוהות של אינסולין. זהו ניסיון של הלבלב להתמודד עם דרישות הגוף להפרשת אינסולין כתוצאה מעליית סוכר בתגובה לאכילת פחמימות מצד אחד. מצד שני התאים לא מגיבים לאינסולין. זאת העמידות.
כך נוצר מחסור יחסי באינסולין, בזמן שיש בגוף עודף של אינסולין.
עודף אינסולין לכשעצמו קשור עם עליה בסיכון לתחלואה, בעיקר לבבית. לא נדיר שאבחנת הסוכרת מגיעה לאחר שאדם כבר לוקה בליבו.
מאחר ואינסולין הוא הורמון אגירה, מתרחשת אגירת שומן ועליה במשקל. הצורך בפחמימות והרעב מתגברים וכך נכנסים למעגל קסמים של אכילת פחמימות והעצמת העמידות לאינסולין.
זה יכול לקחת 10-15 שנים עד שתאי הבטא בלבלב "יצאו לפנסיה" ולא יפרישו אינסולין.
אז רמות הסוכר בדם תעלינה. אם הרמות גבוהות מאוד מתפתח מצב של glucose toxicity. מצב המאופיין בתופעות של צמא, השתנה מרובה, רעב מוגבר, עייפות, ירידה במשקל ואף התייבשות. סוכרת סוערת תחייב מתן של אינסולין חיצוני על מנת לתת ללבלב לנוח, להרגיע את הסטרס של הגוף ולהוציא את החולה מכלל סכנה (ברמות גבוהות עלולה להתפתח קטואצידוזיס שזה מצב מסכן חיים).
דר' פרדריק בנטינג היה רופא כללי ומנתח בקנדה שהתמקד בחקר הסוכרת. הוא נעזר בכימאי בשם צ'ארלס בסט ושניהם נתמכו ע"י פרופ' ג'ון מקלאוד מאוניברסיטת טורנטו.
הם החלו להפיק מיצוי של לבלב מכלבים, והזריקו אותו תחילה לבעלי חיים.
ב-1.1.1922 בנטינג ובסט הזריקו מיצוי שהוכן לנער בן 14, חולה סוכרת נעורים, בשם לאונרד תומפסון. לאחר הזריקה לא היו תופעות לוואי, אולם הזריקה הבאה שתומפסון קיבל, ניתנה רק ב-23 בינואר בשל מחסור בחומר.
ב-1923 קיבלו בנטינג ומקלאוד במשותף פרס נובל לפיזיולוגיה.
חברות התרופות "אלי לילי" ו"נובו- נורדיסק" ייצרו אינסולין ממיצוי לבלב של חזירים ופרות ולראשונה בהיסטוריה האנושית, סוכרת לא הייתה גזר דין מוות.
ב-1978 יוצר לראשונה אינסולין "הומני" (אנושי) בשיטות מתקדמות.
ב-1985 פותחו עטי האינסולין הראשונים, וב-1992 פותחה משאבת האינסולין הראשונה שהקלה מאוד על חיי החולים.
בשנים האחרונות יש ניסיונות לפתח אינסולין הניתן בשאיפה, או אף כגלולה/כדורי מציצה או במדבקה. נערך גם ניסוי על השתלת תאי לבלב. יש לאן לשאוף ולמה לצפות. בינתיים אינסולין ניתן בהזרקה.
אין ספק שבלעדי פיתוחו של ד"ר פרדריק בנטינג העולם היה נראה היום שונה לגמרי. את יום הולדתו שחל ב-14.11 מציינים כיום הסוכרת הבינלאומי ברחבי העולם.
יחד עם זאת אם אתם חולי סוכרת סוג 2 חשוב שתדעו שבאמצעות שינוי תזונתי ניתן להיפרד מאינסולין ולשפר את איכות החיים.
אנחנו מבינים היום שתאי הבטא בלבלב אינם מתים (בניגוד לסוכרת סוג 1), הם "רדומים" ובאמצעות הפחתת הפחמימות בתפריט אפשר ל"העיר" אותם. סוכרת לא חייבת להיות מחלה שמחמירה עם השנים וגובה מחירים של סיבוכים בכלי הדם הקטנים (עיניים, כליה) והגדולים (מוח, לב). בעזרת דיאטה קטוגנית מותאמת אישית ומדויקת למצבכם הבריאותי ולאורח חייכם, ובעצת הרופא המטפל ניתן לעבור לטיפול תרופתי מתאים יותר עבורכם.
כך תוכלו להנות מהפחתת אירועי היפוגליקמיה, מהפחתת הרעב והצורך במתוק (מירידה בתלות בארוחה הבאה), מירידה במשקל ומשיפור איכות החיים. ככל שמתערבים מוקדם יותר הסיכוי לעשות נסיגה של הסוכרת (רמות סוכר תקינות במשך שנה ללא טיפול תרופתי) גבוה יותר.