אפשר כמעט לרפא אותה באמצעות התזונה.
אכילת פחמימות (פשוטות כמו סוכר ודבש, ומורכבות כמו אורז ולחם) גורמת לעליה ברמות הגלוקוז
בדם (הן מתפרקות ונספגות לדם במהירות רבה). הלבלב בתגובה מפריש אינסולין אשר מכניס את הגלוקוז לתאים ולרקמות כמו כבד, שריר ושומן. בחלק מהתאים עודפי הסוכר הופכים לשומן.
כשמפריזים בצריכת פחמימות, התאים כבר לא "מסכימים" להכניס את הגלוקוז מהדם (כי אין להם מספיק מקום לאגור אותו כגליקוגן). מצב המכונה עמידות לאינסולין שבעקבותיו מתפתחת היפראינסולינמיה- הפרשת יתר של אינסולין מהלבלב במטרה לדחוס בכוח את הגלוקוז לתאים.
ובשלב הבא עודפי הגלוקוז שנספגים לדם בתגובה לאכילת פחמימות הופכים לשומן בתאים.
לכל אדם יש סף גנטי שממנו אגירת השומן חורגת מרקמת השומן וגולשת לרקמות שלא אמורות לאגור שומן כמו כבד ולבלב.
השומן הזה נקרא שומן אקטופי והוא מפריע לתפקוד התאים. בלבלב השומן מפריע לתפקודו וחלה ירידה בייצור האינסולין.
הצטברות השומן בכבד קשורה עם העמידות לאינסולין ויש לה קשר לכבד שומני ולסוכרת.
טריגרים כמו למשל המלחמה שפרצה לתוך חיינו מאיצים את התפרצות הסוכרת.
איך אפשר לעצור את המעגל הזה?
הפחתה בצריכת פחמימות גורמת לירידה ברמות האינסולין בדם ויש לך 3 אפקטים:
1. ירידה במשקל
2. שיפור הכבד השומני
3. הפחתה בשומן הלבלבי
בעקבות הירידה במשקל והירידה בשומן הכבדי יש שיפור בעמידות לאינסולין
הירידה בשומן שמצטבר בלבלב מאוששת את הלבלב ומחדשת את הפרשת האינסולין
כך מתאפשרת נסיגת הסוכרת.
