הכירו את מודל הפחמימות- אינסולין מודל ה-CIM העלייה הממוצעת במשקל במהלך 50 השנים אחרונות היא פחות מגרם שומן ליום. אולי זו הסיבה לקושי בפיתוח מודל שיסביר את המכניזם של ההשמנה.
השמנה הינה תופעה מורכבת והגורמים לה רבים. עד היום היא נחשבה וטופלה כהפרעה במאזן אנרגטי. מזון מעובד וטעים מצד אחד, אורח חיים "יושבני" וחוסר פעילות גופנית מצד שני, יוצרים חוסר איזון אנרגטי, ולכן אך טבעי הוא שאם נאכל פחות ונזוז יותר, ניצור גרעון קלורי ונרד במשקל.
אך האם כל הקלוריות נולדו שוות?
מודל מאזן האנרגיה – EBM) ENERGY BALANCE MODEL) נשען על כך שמזון דחוס אנרגטית (הרבה קלוריות בנפח קטן) המאפיין את המזון המתועש המודרני, גורם למאזן אנרגיה חיובי (יותר קלוריות נכנסות מאשר יוצאות), ולכן להשמנה. זהו מודל פשטני למדי שאינו לוקח בחשבון מידע חשוב כמו למשל ההשפעה הביולוגית שיש למאגרי השומן בגוף.
זאת ועוד, העובדות בשטח מראות שניסיון לפעול לפי המודל הזה על מנת לטפל במגפת ההשמנה, נכשל.
הגבלה קלורית ככלי לטיפול בהשמנה מובילה לירידה במשקל בהתחלה, ולכן יוצרת רושם אצל המטופל שהשליטה על משקל הגוף נמצאת בידיו. אך גורמים ביולוגיים כמו הגברת הרעב וירידה בקצב חילוף החומרים, גורמים לעצירת הירידה במשקל ולצורך בהגבלה קלורית חמורה עוד יותר.
אחוז נמוך מאוד מהאנשים מצליח לשמר ירידה במשקל ואלו שעולים בחזרה סובלים מתחושת כישלון ונתפסים בעיני עצמם ובעיני סביבתם כחסרי שליטה עצמית.
מודל ה-CIM מדבר על השפעת מזונות שונים על תגובה הורמונלית ומטבולית של הגוף ושם דגש על מה, יותר מאשר על כמה לאכול. לפי המודל, פחמימות שנספגות מהר פועלות דרך אינסולין והורמונים אחרים לעידוד אגירת שומן ולכן למאזן אנרגיה חיובי.
המודל מציע להסתכל על תופעת ההשמנה הפוך מהמקובל – מאזן קלורי חיובי הוא לא הסיבה לאגירת שומן, אלא אכילת מזון שמעודד אגירת שומן (ובמיוחד פחמימות שנספגות מהר לזרם הזם) גורם לאכילת יתר ולכן מאזן אנרגיה חיובי.
אינדקס גליקמי הוא מדד שמגדיר את השפעתם של מזונות פחמימתיים שונים על רמות הסוכר בדם.
דגנים מעובדים, תפוחי אדמה, מזונות המכילים סוכר הם בעלי אינדקס גליקמי גבוה –צריכתם גורמת לעליית סוכר בדם.
פירות טריים, דגנים לא מעובדים, קטניות, אגוזים וירקות לא עמילניים הם בעלי אינדקס גליקמי בינוני או נמוך.
לשומנים וחלבונים אינדקס גליקמי 0- הם אינם מעלים את הסוכר בדם.
אז מה קורה בגוף כשצורכים פחמימות עם אינדקס גליקמי גבוה ורמות הסוכר בדם עולות?
מופרש אינסולין, יש דיכוי הפרשת גלוקגון –הורמון שמפרק גליקוגן לגלוקוז ועידוד הפרשת GIP- הורמון הקשור עם אגירת שומן. השינויים הללו גורמים לכניסת סוכר לשריר, לכבד ולרקמת השומן ולאגירת שומן ברקמת השומן ובכבד. השינויים ההורמונליים גורמים להאטת תהליכי פירוק (של גלוקוז מהכבד ושל חומצות שומן מרקמת השומן). מה שמוביל לירידה מהירה בריכוז הגלוקוז, חומצות השומן והקטונים בדם לאחר הארוחה, לריכוזים נמוכים אף יותר מאלו שבמצב צום!
המוח מתרגם זאת למחסור באנרגיה ומפריש הורמונים שגורמים לנו לרצות לאכול מזון עתיר פחמימות שיעלו במהירות את הסוכר בדם. במקביל, תיתכן ירידה בחילוף החומרים עקב ירידה בזמינות של חומרי דלק ועקב שינויים הורמונליים ואחרים. יש לכך השפעה על השובע שלנו, על חילוף החומרים, על אפקטיביות השרירים ועל רמת הפעילות.
הגבלה קלורית תוך כדי צריכת מזון עתיר פחמימות לא תפתור את בעיית אגירת השומן, או תמנע רעב, להיפך היא תביא לחוסר זמינות של חומרי דלק, לעליה ברעב ולירידה בחילוף החומרים.
לעומת זאת הגבלת הפחמימות תסייע להוריד את היחס בין אינסולין לגלוקגון, להגביר את שריפת השומן וכך תתרחש ירידה ספונטנית בצריכת המזון.
לדיאטה הקטוגנית יתרונות נוספים הקשורים להשפעות של הקטונים על הגוף.
ממצאים עיקריים מתוך מחקרים על בני אדם:
תגובה הורמונלית למזונות - במבוגרים שקיבלו ארוחה עשירה בפחמימות, היחס בין אינסולין לגלוקגון עלה פי 7 בהשוואה למבוגרים שקיבלו ארוחה דלת פחמימות. כמו כן ארוחה עתירת פחמימות גרמה לעליה ברמת ה-GIP ולעידוד אגירת שומן. לעומת זאת ארוחה דלת פחמימות גרמה להפרשת GLP1 - הורמון המופרש מהמעי ומעורר תחושת שובע. (אותו חומר שנמצא בזריקות להרזייה).
אינסולין, גלוקגון והשמנה - אנשים שמקבלים אינסולין או תרופות שמגרות הפרשה של אינסולין עולים במשקל. חולי סוכרת סוג 1 שהעלו להם את מינון האינסולין למשך חודשיים עלו 2.4 ק"ג של שומן, ללא עליה בצריכה הקלורית. כמו כן נצפתה ירידה בשריפת הקלוריות. גידולים בלבלב שגורמים להפרשת אינסולין גורמים לעליה במשקל. לעומת זאת גידולים שגורמים להפרשת גלוקגון גורמים לירידה במשקל.
אגירת שומן- מתן GIP גרם לתהליך דלקתי ולעמידות לאינסולין במוח ולעליה באגירת שומן.
אינדקס גליקמי, העדפת מזון ומאזן אנרגיה- צריכת מזון עם אינדקס גליקמי גבוה גורמת לירידה במקורות אנרגיה בדם כעבור 3-5 שעות וזה מוביל לירידה בחילוף חומרים ולתגובה הורמונלית. חלה עליה בהפרשת אינסולין, בעקבות זאת ירידה ברמות הגלוקוז בדם אשר גורמת לתחושה של ריקון מאגרי אנרגיה ולכן להתקפי רעב וכמיהה למתוק.
אינדקס גליקמי, מאזן אנרגיה והשמנה - רוב המחקרים בבני אדם הראו ירידה ברעב ובצריכת מזון בתגובה לדיאטה דלת פחמימות. כמו כן נצפתה עליה בחילוף החומרים אחרי שבועיים-שלושה בדיאטה. בטווח הארוך דיאטות עתירות שומן מביאות לירידה גדולה יותר במשקל, בהשוואה לדיאטות עשירות בפחמימות, זאת למרות הדחיסות הקלורית הגבוהה של מזונות עתירי שומן. אנשים עם הפרשת אינסולין מוגברת או הפרעות אחרות במשק הגלוקוז חשופים לעליה במשקל בתגובה לדיאטה עשירה במזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה.