כשאנחנו צמים ומודדים סוכר היינו מצפים שהסוכר יהיה נמוך, אך לפעמים זה לא כך
הסיבה היא הורמ
ונלית. כשאנחנו אוכלים, אנחנו מאחסנים גלוקוז כגליקוגן בכבד או כשומן (תלוי כמה המאגרים שלנו מלאים). זה קורה בהשפעת אינסולין שמופרש בתגובה לאכילה. (בעיקר פחמימות)
כשאנחנו לא אוכלים, הגוף מפרק גליקוגן ושומן לסוכר. בזכות התהליך הזה אנחנו לא מתים בזמן שאנו ישנים או בזמן צום.
בזמן הצום הגוף מפריש הורמונים קאונטר- רגולוטורים -הורמונים שיש להם פעילות נוגדת אינסולין
אלו הם גלוקגון, אדרנלין, נוראדרנלין, קורטיזול והורמון הגדילה שמטרתם להעלות את רמות הסוכר בדם. הם מפרקים את הסוכר שנאגר כגליקוגן וכשומן.
התופעה נצפית בשעות הבוקר המוקדמות ולכן נקראת תופעת השחר – הגוף מארגן את עצמו לתחילת היום לכן אנחנו לא חייבים לאכול ארוחת בוקר. זוהי תופעה נורמלית. באנשים בריאים תתרחש עליה קטנה ולא מורגשת (בבדיקות השגרתיות שלהם סוכר יהיה נמוך מערך הסף, 100). באנשים עם הפרעה במשק הסוכר לעומת זאת, העליה תהיה משמעותית יותר.
זה לא אומר שעשיתם משהו לא טוב. פשוט יש לכם מאגרים גדולים של סוכר לפרק.
האם צום או דילוג על ארוחת הבוקר עלול לגרום להיפוגליקמיה? לא, כי הגוף מסוגל לשמור על רמות נורמליות, לא משנה כמה זמן נצום. כשנגמר הסוכר בדם ככל שהצום מתארך, הגוף הופך בחזרה את הגליקוגן או את השומן לגלוקוז. לעיתים גם החלבונים הופכים לסוכר בתהליך שנקרא גלוקונאוגנזה.
תרופות להורדת סוכר כן עלולות לגרום לירידת סוכר, לכן חשוב להתייעץ לפני שעושים שינויים בדיאטה. זה לא אומר שאי אפשר לצום, זה אומר שצריך להפחית טיפול תרופתי.
מחקר על גברים שצמו 30-60 ימים וקיבלו אינסולין דרך הוריד, רמות הסוכר שלהם ירדו ל-27 מ"ג/ד"ל- רמה שגורמת לאי נוחות ואף מסוכנת. מה שמעניין זה שהם הרגישו טוב וזה בגלל שהם יצרו קטונים ששימשו אנרגיה לפעילות המוח (המוח מסוגל לנצל עד 70% מהאנרגיה מקטונים)
דר' ג'ייסון פאנג בסרטון שלו מסביר זאת בצורה נהירה.